בפעם הראשונה זה קרה, השנה שנת 1982 ולציון הקדוש בירושלים הגיעה אשה שבעלה היה חולה על ערש דווי. היא בכתה במר ליבה ושפכה את תחינתה לרבנית. בסוף התפילה היא החליטה לעשות מעשה, לקחה אבן מהמצבה של הציון דפקה איתה 3 פעמים על הציון הקדוש – כפי ששמעה שכך נהג האדמו"ר הקדוש כשהי'ה מגיע לציון לבקש, לדפוק עם האבן 3 פעמים, ואבן כזו מסוגלת מאד מאד לישועה שקרובה לבוא-והתחננה לרבנית “אני לוקחת עכשיו את האבן הזו כדי שבעלי יבריא במהרה, ואני מבטיחה לתרום מהוני מעל לכוחותי עבור שמך וזכרך כשנוושע”. ואכן הלא יאומן קרה, בתוך ימים מספר בעלה החל להבריא מול כל תחזיות השחורות של הרופאים שלא נתנו לו שום סיכוי לשרוד,ואט אט שב לאיתנו, עד שהתשתחרר אחרי שבועיים כשהוא הולך על רגליו מבית החולים..

השמועה עשתה לה כנפיים וכל החברות והשכנות עשו כמוה. הן הקפידו כאשר לוקחים אבן מהמצבה להניח אבן אחרת כדי שתהיה לבאה בתור. וכך נס גרר נס עד עצם היום הזה.